פסק-דין בתיק ת"ק 2217-06-12

2.      התובע טען בכתב התביעה, בתמצית, כי במועד הנ"ל רכבה של הנתבעת חנה ליד רכבו בחנייה הסמוכה למחסני מזון בבאר שבע, וכי בעת יציאתה של הנתבעת מהחניה היא הצמידה את רכבה יתר על המידה לרכב התובע ופגעה בו לכל אורכו של צידו השמאלי.

התובע טען עוד כי ביטל את התלונה שהגיש בגין האירוע במשטרה לאחר שהנתבעת הביעה נכונות ליישב את המחלוקת, אך לאחר מכן חזרה בה, וטענה כי בנה שהינו שוטר הנחה אותה לטעון כי אינה נושאת באחריות לגרימת הנזק.

3.      הנתבעת טענה בכתב ההגנה, בתמצית, כי ניסתה להיכנס עם רכבה לחניה צרה, הנתבעת יצאה לבחון האם ניתן להיכנס לחניה, החליטה שלא להחנות את הרכב במקום, ואז הגיע התובע וטען כי פגעה ברכבו וגרמה לנזקים בדופן שמאל של הרכב.

כן נטען כי הצדדים בדקו את הרכבים וכי הנזק הנטען לא אירע בגין האירוע הנדון.

עוד  נטען כי התובע מנסה לטפול על הנתבעת נזקים קודמים שאינם קשורים אליה, וכי בין קרות התאונה לבין בדיקת השמאי חלפו שלושה חודשים ויש בכך כדי לנתק את הקשר הסיבתי הנטען בין האירוע לבין הנזקים.

עוד נטען כי כל הנזקים הנטענים בחוות דעת השמאי מוכחשים, וכי הנתבעת עומדת על התייצבות השמאי לדיון לצורך חקירתו על חוות דעתו.

4.      ביום 24.9.2012 נערך בפני דיון הוכחות במעמד הצדדים.

5.      יש לציין כי מתן פסק הדין השתהה מהטעם שבתום דיון ההוכחות שנערך בפני הוסכם בין הצדדים לבצע בדיקה בפוליגרף, כאשר הוצאות הבדיקה יחולו על התובע, וממצאי הבדיקה יהוו ראיה בתיק. בסמוך לאחר מכן הודיעה הנתבעת כי היא חוזרת בה מהסכמתה לביצוע בדיקה בפוליגרף בשל החרדה שהיא חשה מביצוע הבדיקה. לאור הסכמת הצדדים מצאתי לנכון להתיר לתובע לבצע בדיקת פוליגרף מטעמו ולהגיש לתיק את ממצאיה, אלא שהאחרון הודיע בסופו של דבר כי החליט שלא לבצע בדיקת פוליגרף משום שחלו שינויים במצבו הכלכלי ואין באפשרותו לממן את הבדיקה (הודעת התובע מיום 21.1.2013).

6.      אקדים ואציין כי לאחר שבחנתי את כל שהובא בפני, מצאתי לנכון להורות על דחיית התביעה, וזאת בשים לב לנטל ההוכחה והראיה הראשוני החל על התובע, ולאחר שלא מצאתי כי עלה בידי התובע להביא ראיות בכמות ובאיכות הנדרשת במשפט האזרחי לצורך הוכחת תביעתו. עם זאת לא מצאתי לנכון לחייב את התובע בהוצאות המשפט, חרף דחיית התביעה, וכל זאת מהטעמים שיפורטו להלן.

7.      לא מצאתי כי הובאו בפני ראיות מהימנות לכך שהנתבעת החנתה את רכבה ליד רכבו של התובע, או שביציאה ממקום החניה פגע הרכב שהיה נהוג על ידה ברכבו של התובע. מעדותו של התובע בפני עולה בבירור כי האחרון לא ראה את רכב הנתבעת כשהוא חונה ליד רכבו, או שראה את רכב הנתבעת יוצא ממקום החניה שליד רכבו.

8.      התובע העיד ואף הדגים עם עזרים שלראשונה ראה את רכב הנתבעת כאשר זה היה בניצב לרכבו של התובע מצידו האחורי.

כן העיד כי אישה עם ילדים שהייתה במקום אמרה לו "... שהגב' הזאת  שיצאה עם הרכב הרימה לי את כל הרכב..." (פר', ע' 1, ש' 19-20), אלא שהתובע לא ביקש את פרטיה, ולא הביאה לעדות, ולפיכך לא ראיתי לנכון ליחס משקל לעדותו בעניין זה, מפאת היותה עדות מפי השמועה.

כן העיד כי ששאל את הנתבעת האם פגעה ברכבו הנידה את ראשה כאומרת כן. 

עוד העיד כי כאשר ביקש מהנתבעת לעצור בצד, נסעה לאחור משום שהייתה בהילוך אחורי, ולאחר מכן נסעה קדימה ועזבה את המקום, והוא הגיש תלונה במשטרה על תאונת פגע וברח, וקיבל את פרטי הנתבעת.

9.      הנתבעת העידה כי ניסתה להיכנס למקום החניה אך לא הצליחה, וכמה פעמים חזרה עם רכבה לאחור, ולאחר מכן ירדה לבדוק האם היא יכולה להיכנס לחניה, והתובע לא ראה זאת.

כן העידה ש- " הייתה מישהי שאמרה לי שאני מתקרבת למכוניות ואין שום פגיעה לא באוטו שלי ולא באוטו של התובע" (פר', ע' 2, ש' 23).

עוד העידה, שלא הודתה בפני התובע שפגעה ברכבו, ואמרה לתובע שניתן להעמיד את שני הרכבים זה ליד זה כדי לבחון את גובה הסימנים ברכבים, וכי הסימן בפגוש ברכבה אינו קשור למקרה הנדון.